כך הדגיש נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שאירח במשכנו את הענקת "פרס דניאלי" ל-16 אנשי צוות רפואי מתחום אונקולוגיית ילדים שזכו להמלצת מטופליהם.
"פרס דניאלי" לרפואה עם לב, שהוענק אמש במשכן הנשיא בא להוקיר ולהעלות על נס את האנושיות והמסירות של הרופאות, הרופאים, האחיות והאחים המצטיינים בטיפולם בחולים שתחת השגחתם.
הפרס נוסד לזכר דניאלי (דניאלה) זוננפלד ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים במהלך שירות לאומי במחלקה האונקולוגית לילדים בבית החולים שניידר.
בדבריו סיפר הנשיא כי על אף שלא הכיר את דניאלה זוננפלד ז"ל, שמע רבות על אישיותה המיוחדת במפגש שקיים עם אביה וכי חייה הקצרים היו רוויי נתינה.
הנשיא ציין כי במסורת הרפואית היהודית הושם דגש רב לא רק על מקצועיותו של הרופא אלא גם על טוב ליבו, רחמיו, ומסירותו והקשבתו לכאבו של החולה.
"הפרס ניתן לרופאים ואנשי צוות רפואי שמשדרים אדיבות לב, חמלה, ומסירות נפש, התכונות הללו אינן עניין של מה-בכך. בתוך תלאות היומיום ומורכבות המקצוע ניצבים כמגדלור, רופאות, רופאים ואנשי צוות רפואי המצליחים לשלב בין טיפול מקצועי לבין מגע אנושי, חם ואוהב. לעיתים קרובות מדי אנו ממעיטים בכוחם של נגיעה, חיוך, מילה טובה, אוזן קשבת, מחמאה כנה, או המעשה הקטן ביותר של אכפתיות. אך עלינו לזכור כי לכל אלו יש את הפוטנציאל לשנות חיים".
"פעמים רבות, יחס הומאני שווה הרבה יותר מכל בדיקה רפואית או תרופה", קבע הנשיא.
באירוע נשאו דברים נשיא המדינה, שר הבריאות, ח"כ הרב יעקב ליצמן, מנהל בית החולים שניידר לילדים, פרופ' יוסף פרס, ומוטי זוננפלד אביה של דניאלי ז"ל על שמה נקרא הפרס. עוד השתתפו באירוע שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, מנהלי בתי החולים תל השומר, הדסה, רמב"ם, איכילוב וסורוקה ומנהלי מחלקות המטו-אונקולוגיה.
שר הבריאות מסר כי "יש את החולה ויש את בני המשפחה שסובלים ייסורים, לא ישנים, ונמצאים בבית החולים. כך גם כשהפסדנו את דניאלה, הפסדנו לא רק אותה, אלא את המשפחה מסביב, והדורות הבאים של עשייה".
"ראוי להקים משהו לזכרה, כך שלפחות את הפעילות שרצתה לעשות לעתיד ניתן יהיה להמשי", הוסיף.
אביה של דניאלי ז"ל, מוטי זוננפלד הדגיש כי "דניאלי שלנו פשוט אהבה לעשות חסד מאז ומתמיד. חסד עם הזולת. ומצאה בשנים האחרונות לחייה הקצרים הזדמנות מצוינת גם במחלקה בשניידר וגם עם נוער בסיכון בעכו. אנחנו מנסים לזכרה של דניאלי, שכל כך מתגעגעים אליה וכל כך קשה בלעדיה גם עכשיו, שנה וחודש אחרי שנקלחה מאתנו, לעשות דברים שלפי הבנתנו הייתה היא מאד שמחה לעשות בעצמה אם הייתה כאן".