על האוכל המשובש שאכלנו ועל ההשלכות שלו על גופנו, אפשר להצטער מאוד, או במילים אחרות – לאכול את הלב. החדשות הטובות הן שאפשר גם שלא. השאלה היא – מה עושים במקום?
כמעט כל האנשים שפגשתי בדרכי המקצועית נטו להצטער על האכילה שלהם באופן שיטתי ומתמשך.
תחושות של אשמה ובושה על הרגלי האכילה הן מנת חלקם של רבים, והן נעות על סקאלה – מחרטה פשוטה וקלה, ועד תחושות כוללניות מסוג "כל היום הזה אבוד", "אני רעה", "לעולם לא אצליח" ועוד.
מניסיון רב בשנים, אני יכולה לומר, שטרם פגשתי אדם שדיאלוג פנימי שכזה הניע אותו לעבר עתיד טוב יותר.
לאכול את הלב על מה שעשינו גורם לנו לרוב לחזור ולאכול עוד ועוד, כדי להפסיק לחוש את הקושי הרגשי הזה ולהטביע אותו בין הררי הסוכר של הג'אנק פוד.
במקום לאכול את הלב, אני מציעה לכם להתחיל לאכול מהלב – בשמחה, בהנאה, ומתוך תקשורת קרובה עם הגוף שלכם, שהלב הוא המייצג אותה.
איך זה נראה? פשוט מאוד, ובעל שני חלקים קלים לביצוע:
1. ההיבט השכלי – בעזרת השכל הישר שלכם, שאלו את עצמכם בבואכם להתמודד עם ההחלטה מה לאכול: "מהו הדבר הכי מזין שאני יכול/ה לאכול כעת?" והמתינו לתשובה. היא תגיע מול תפריט של מסעדה, מול המקרר המלא שלכם, מול מדפי הסופר. היא איננה צריכה להיות מעולה אובייקטיבית, אלא רק להיות הטובה ביותר מבין המבחר הקיים.לאחר שתדעו מהו הדבר הכי מזין שעומד לרשותכם, עברו לשלב הבא.
2. ההיבט הפיזי – בעזרת שנייה או שתיים של קשב לגוף שלכם, שאלו את עצמכם: "מה אני צריך/ה עכשיו?"
שימו לב להבדל המהותי בין הצורך לבין הרצון, ולכו עם הצורך. בעוד הרצון מכוון אתכם למוצרי מזון מסוימים (שוקולד / גלידה / בורקס) הצורך מדבר בשפה אחרת שנשמעת כך: מתוק / מלוח / חריף / חמוץ – קר / חם /פושר – רך / קראנצ'י / לעיס ועוד. כלומר: טעם, טמפרטורה, מרקם. כאשר תבינו מה הגוף שלכם מבקש, תוכלו לבחון זאת בהשוואה למצאי התזונתי הטוב ביותר שקיים בסביבה שלכם. בנקודת ההשקה ביניהם יימצא לכם אוכל שבכל מקרה לא תצטרכו לאכול את הלב בגללו. הוא יהיה מזין עד כמה שניתן, ויענה על הצרכים הגופניים שלכם באותו רגע.
לעומת זאת, אם ברגעי הרעב או החשק לאוכל תקשיבו לרצונות שלכם, סביר להניח שהם יבלבלו עליכם את הדעת (בעיקר אם אתם שוקלים אותם מתוך רעב כבד) והדרך משם לאשמה וחרטה כבר קצרה יותר.
אז הקשיבו ללב, ואכלו בשמחה.