מחשבה חמישית על אוכל אמיתי – שיהיה “מחליק”

מחשבה חמישית על אוכל אמיתי – שיהיה “מחליק”
"אוכל אמיתי מעודד תנועה וזרימה, גם בגוף עצמו וגם מעבר לכך". מזון "מחליק": סושי ואבוקדו
צילום המחשה: www.pixabay.com

אפיון של מזון כ”מחליק” מפנה את הזרקור אל התנועה שלו והתנועה שהוא מייצר, במקום אל תכולתו או אופן אכילתו. בפועל – המאפיינים הללו כמובן קשורים זה בזה

אוכל אמיתי מעודד תנועה וזרימה, גם בגוף עצמו וגם מעבר לכך.

זהו לא אוכל שנתקע או תוקע תהליכי תנועה אחרים.

כאשר אני אוכלת היטב מתחשק לי פעמים רבות להתחיל לרוץ או לרקוד, אני מרגישה קלילה, ומחשבות על תנועה ממלאות אותי בתדירות גבוהה יותר.

כאשר המזון נתקע, בכל שלב שהוא, מן השפתיים ועד לפרידתו מפי הטבעת, כל הזרימה של הגוף מגיבה לכך.

כל מי שקשוב לגוף שלו יודע שתקיעה קטנה בגוף מתורגמת לתקיעה קטנה בזמן או במרחב, ותקיעה גדולה יכולה ליצור עיכוב של ממש. משהו כואב, מציק, מנג’ס, ברמה כזו או אחרת, והמערכת לא זזה כפי שהיא אמורה לזוז.

מה קורה לתנועה כאשר מזון נדבק לשפתיים או לשיניים?

מתרחשת בפועל עצירה לצורך ניגוב במפית (או ביד), חיטוט בין השיניים בעזרת קיסם (או ציפורן), העברת הלשון בעיקשות עד שזה נכנע, שתיית מים, או במקרים חריפים יותר – עזיבת הארוחה בשביל שטיפה רצינית או צחצוח שיניים.

בכל מקרה – מזון שלא גולש מפתחי הכניסה של הגוף דורש מאיתנו עצירה שלא תכננו, ושנוגדת את התנועה שלנו באותו רגע.

לעתים התנועה הזו היא האכילה עצמה, לעתים זו שיחה נעימה שהתרחשה במהלך הארוחה, ולעתים מהלך רגשי של ממש אם זהו דייט רומנטי או ארוחה עסקית חשובה.

כל זה נמנע כאשר האוכל שלנו פשוט מחליק לו במסלולו.

"אוכל אמיתי מעודד תנועה וזרימה, גם בגוף עצמו וגם מעבר לכך". מזון "מחליק": סושי ואבוקדו | צילום המחשה: www.pixabay.com
“אוכל אמיתי מעודד תנועה וזרימה, גם בגוף עצמו וגם מעבר לכך”. מזון “מחליק”: סושי ואבוקדו | צילום המחשה: www.pixabay.com

 

ובקצה החריף יותר על הסקאלה? נו, זה כבר ברור.

אוכל שמסתבך לנו בקיבה או במעיים מאלץ אותנו לעצור.

הוא יוצר שורה ארוכה של התנגדויות לתנועה שלנו, כל אחת יותר “מזמינה” מהשנייה. משיהוקים וגיהוקים, דרך נפיחות באיכויות שונות, ועד קרקוע לשירותים לצורך קריאת “המוסף לשבת” מתחילתו עד סופו.

במקרים קשים, של אכילת מזון שלא מחליק באופן קבוע, סביר שגם נמצא עצמנו קוטעים את רצף התנועה שלנו על פני כמה ימים.

לדעתי, המזון שאנו אוכלים אמור להיכנס ברכות מן הצד האחד ולצאת ברכות מן הצד האחר מבלי שנקבל תזכורת כלשהי לעבודתה (או למגבלותיה) של מערכת העיכול שלנו.

אם ארוחות רבות נקטעות לצורך עיסוק בהנעת המזון פנימה, אם זמן רב מדי חולף בבית השימוש, אם מתקבלת התחושה שהמערכת שלנו נאבקת במזון במקום לשמוח בו – זה סימן למזון שאינו מחליק, שיוצר אצלנו מאמץ ותקיעות במקום רכות וזרימה.

האם תוכלו לזהות את האלמנטים הללו בארוחות שלכם ולהמירם באלמנטים מחליקים יותר?

מאמר זה הוא החמישי בסדרת “אוכל אמיתי“.

קדמו לו מאמרים על אוכל טעים, מותר, מספק ופשוט.

המאמר הבא יעסוק באוכל אמיתי כאוכל משביע.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *